קטיעת גפה — איך נקבעת הזכאות, ולמה כאן יש ארבעה מסלולים במקביל?

קטיעת גפה — בין שמדובר בקטיעה טראומטית (אירוע פתאומי — תאונת דרכים, תאונת אופנוע, תאונת עבודה, אירוע בבית, אירוע ביטחוני או פעולת איבה), בין שמדובר בקטיעה על רקע מחלת כלי דם היקפית הקשורה לסוכרת או לטרשת עורקים, בין שמדובר בקטיעה אונקולוגית (סרקומה של עצם בילדות או בבגרות, מלנומה מתקדמת או גידול אחר שדורש קטיעה), בין שמדובר בקטיעה זיהומית (פציעת רגל סוכרתית מסובכת, נמק רקמות), ובין שמדובר במצב מולד או באמפוטציה כירורגית מתוכננת בילדות — הוא אחד המצבים הרפואיים שבהם בארץ פתוחים במקביל ארבעה מסלולים אדמיניסטרטיביים נפרדים, ולכל אחד שפה משלו, ועדה משלו, ולוח זמנים משלו. הדף הזה ממפה את הארבעה בלי לטשטש את ההבדלים. הציר המרכזי הוא ביטוח לאומי — נכות כללית — שמכירה בקטיעות גפה דרך סעיפים ייעודיים בספר הליקויים: סעיף 41 לקטיעות בגפיים העליונות (כתף, זרוע, אמה, יד, אצבעות לפי דרגה), וסעיפים 43–44 לקטיעות בגפיים התחתונות (ירך, ברך, שוק, פטרא ופלנגות). ככל שהקטיעה גבוהה יותר — האחוז גבוה יותר. הציר השני, ולעיתים החזק יותר תפקודית, הוא הסכם הניידות 1977 דרך משרד הבריאות — שזו הקטיגוריה שבה קטיעת גפה תחתונה היא ליקוי-ליבה ברשימה הסגורה. הסכם הניידות מציין רמות קטיעה ספציפיות: קטיעה מעל הברך (טרנספמורלית) חד-צדדית או דו-צדדית, קטיעה מתחת לברך (טרנסטיביאלית) חד-צדדית או דו-צדדית, קטיעת Pirogoff בכף הרגל, וקטיעת Tarsus דו-צדדית. נקודה קריטית: גפיים עליונות אינן מכוסות בהסכם הניידות — ההסכם מבוסס על מגבלת הליכה, ולכן קטיעה ביד אינה פותחת את הערוץ הזה. הציר השלישי — תאונת עבודה (נפגעי עבודה) — רלוונטי כאשר הקטיעה היא תוצאה ישירה של אירוע בעבודה (בנייה, מסגרות, חקלאות, תעשייה, חשיפה לרכב כבד), עם חלון סטטוטורי של 12 חודשים מהאירוע. הציר הרביעי — חוק הנכים (לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון) או חוק נפגעי פעולות איבה — שייך לפצועי לחימה ולנפגעי טרור אזרחיים. הציר הזה אינו מתווסף לנכות כללית — הוא מחליף אותה, ולנפגעי פעולות איבה ולנכי צה"ל יש מערכת זכויות נפרדת ורחבה (כולל בית הלוחם בארבעה סניפים: תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע — עם סניף אשדוד בתכנון). לאוכלוסייה האזרחית פועלת עמותת 'הצעד הבא' (thenextstep.org.il, נוסדה ב-2015) — קהילת קטועי גפיים אזרחיים בארץ עם קו פתוח 1-700-554-700. נושאים שמלווים את חיי הקטיעה ונכנסים גם לתיק הזכויות: כאב פנטום (Phantom Limb Pain) הוא תופעה רפואית מוכרת ונפוצה (60%–80% מהקטועים מדווחים על תחושות פנטום, חלקן כואבות) שמתועדת בנפרד בסעיפי כאב נוירופתי; מצב גדם (Residual Limb) שמשפיע על שימוש בפרוטזה; ההחלטה אם להשתמש בפרוטזה ואיזו — היא החלטה אישית-רפואית בין האדם, צוות שיקום ופרוטטיקאי/ת, ולא חובה — ויש קטועים שבוחרים שלא להשתמש בפרוטזה (rejecters), והבחירה הזו לגיטימית קלינית; הפן הנפשי — דיכאון לאחר קטיעה, חרדה, הפרעת התאמה ולעיתים PTSD (במיוחד במצב טראומטי) — מתועד אצל פסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית קליני/ת ונכנס לחישוב המשוקלל. הדף הזה מתאר את המסלולים — הוא אינו תחליף לייעוץ של מומחה/ית שיקום, אורתופד/ית, כירורג/ית כלי דם, נוירולוג/ית כאב, או ייעוץ משפטי, ואין בו המלצה על רמת קטיעה, על סוג פרוטזה או על מסלול שיקומי.

איך המצב משפיע על תפקוד?

ניידות והליכה — הציר הליבה בקטיעת גפה תחתונה. ההשפעה התפקודית משתנה משמעותית לפי רמת הקטיעה: קטיעה מתחת לברך (טרנסטיביאלית) שומרת על מפרק הברך ועל הפרופריוצפציה, ולרוב מאפשרת הליכה משוקמת יחסית טובה עם פרוטזה לאחר שיקום מובנה; קטיעה מעל הברך (טרנספמורלית) דורשת מערכת פרוטזטית מורכבת יותר עם החלפה מכנית של מפרק הברך, צריכת אנרגיה גבוהה משמעותית בהליכה (פי 2–3 מהליכה רגילה במצבי קטיעה דו-צדדית מעל הברך), והשיקום ארוך יותר; קטיעות פטרא וקטיעות Pirogoff שומרות על אורך הגפה אבל עם השפעות תפקודיות ספציפיות. בקטיעה דו-צדדית — במיוחד דו-צדדית מעל הברך — ההגבלה התפקודית גבוהה משמעותית גם עם פרוטזות, ולעיתים נדרש שילוב של פרוטזות וכיסא גלגלים לפי המצב. הסביבה הביתית — מדרגות, סוג רצפה, מרחקי הליכה ביומיום — נכנסת לתיעוד.
תפקוד מוטורי עדין ומשימות יומיומיות — הציר הליבה בקטיעת גפה עליונה. קטיעת אצבעות (דרגה, אגודל קריטי מהשאר), קטיעת יד (transcarpal, transradial), קטיעת אמה ומעלה, וקטיעת זרוע מעל המרפק — כל אחת עם פרופיל תפקודי שונה. כתיבה, הקלדה, הכנת אוכל, התלבשות, אחיזת כלים, נשיאת ילד, נהיגה — כולן נבחנות פרטנית. פרוטזה לגפה עליונה (מכנית או מיופלקטרית) דורשת אימון מורכב; שיעורי המשך-שימוש בפרוטזת יד נמוכים מאלה של פרוטזת רגל, ויש קטועים שמתפקדים טוב יותר ללא פרוטזה תוך פיתוח הסתגלות ידנית. ההחלטה היא אישית-קלינית — לא יעד שיקומי כפוי. הגפה הדומיננטית מול הלא-דומיננטית משנה את התמונה התפקודית.
כאב פנטום, תחושות פנטום וכאב בגדם — תופעה רפואית מתועדת ושכיחה. 60%–80% מהאנשים שעברו קטיעה מדווחים על תחושות פנטום (תחושות מהגפה החסרה — לחץ, גירוד, מיקום) ו/או כאב פנטום (Phantom Limb Pain) — תחושת כאב בגפה שאינה קיימת. הכאב יכול להופיע מיד אחרי הקטיעה ולחלוף, להופיע ולחזור עם תקופות שקטות, או להפוך לכרוני. במקביל יש כאב גדם (Residual Limb Pain) — כאב בגדם עצמו ממקור עצבי (נוירומה), שלדי, או רקמת רכה. שני הכאבים נכנסים לתיק הזכויות בסעיפי כאב נוירופתי ופגיעה עצבית — נפרדים מסעיפי הקטיעה עצמם — ומשנים את החישוב המשוקלל. תיעוד אצל מומחה/ית כאב או נוירולוג/ית כאב הוא חיוני.
שימוש בפרוטזה, סבילות הגדם וסיבוכים — תפקוד הגדם עם פרוטזה אינו אחיד. גדם בריא, בעל צורה טובה, ללא אזורי לחץ ועם רקמה רכה תקינה — תומך בשימוש יומיומי מאריך בפרוטזה. גדמים עם בעיות לעוריות (פצעי לחץ חוזרים, פסוריאזיס בגדם, סבוריאה), עם בעיות מבניות (אורך לא אופטימלי, צלקת בעייתית, עצם בולטת), או עם בעיות עצביות (נוירומה, היפראלגזיה) — מגבילים את שעות השימוש בפרוטזה ביום ולעיתים מצריכים תקופות הפסקה. גם משקל הפרוטזה, סוגה (מכנית, מיקרו-מעבד, מיופלקטרית בגפה עליונה), והתאמת השקע (Socket) — כולם משפיעים על השימוש בפועל. שימוש בפרוטזה אינו 'הכרח שיקומי' — חלק מהאנשים שעברו קטיעה בוחרים שלא להשתמש בפרוטזה (Prosthesis Rejecters), והבחירה לגיטימית קלינית ואינה משנה את הזכאות.
תפקוד תעסוקתי — תלוי הן ברמת הקטיעה והן בסוג העבודה. עבודה פיזית הדורשת עמידה ממושכת, עליות וירידות, נשיאת משאות, חקלאות, בנייה, מסגרות, נהיגת רכב כבד — לרוב אינה זמינה לאחר קטיעת גפה תחתונה משמעותית, גם עם פרוטזה. עבודה יושבנית עם נגישות תקינה — לרוב אפשרית בחזרה הדרגתית אחרי שיקום. בקטיעת גפה עליונה דומיננטית — שינוי תפקיד פנימי בעבודה לעיתים נדרש (מהעבודה היד-ידנית לתפקיד ניהולי או מקצועי שמתבסס פחות על אחיזה ומיומנות מוטורית). פגיעה תעסוקתית פותחת ערוצים מקבילים: תאונת עבודה (אם הקטיעה אירעה בעבודה) ופוליסת אובדן כושר עבודה (אם הזכאות לפי תקנון הקרן או הפוליסה הופעלה).
מצב נפשי — דיכאון, חרדה, PTSD והתאמה לדימוי הגוף החדש. תהליך ההתאמה לקטיעה כולל לעיתים אבל מתועד (Grief), הסתגלות לדימוי הגוף החדש, וחוויה נפשית של אובדן. שיעורי הדיכאון, החרדה והפרעות שינה באוכלוסיית הקטועים גבוהים מבאוכלוסייה הכללית, במיוחד בחודשים הראשונים אחרי הקטיעה ובמצבי קטיעה טראומטית. PTSD מתועד במיוחד בקטיעות שמקורן באירוע פתאומי קשה — תאונת דרכים, פעולת איבה, פציעה צבאית. תיעוד אצל פסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית קליני/ת נכנס לסעיף הפסיכיאטרי הרלוונטי בספר הליקויים ולחישוב המשוקלל — לעיתים זה ההבדל בין סף לפטור ממס לבין אי-חצייתו. המרכיב הנפשי אינו 'משני' לקטיעה הפיזית — הוא חלק מהותי מהתמונה הקלינית הכוללת.

אילו זכויות עשויות להיות רלוונטיות?

למעבר לעמוד מלא של כל מסלול, לחצו על הכרטיסיה.

נכות כללית
המסלול הציבורי המרכזי לאזרחים. ההכרה עוברת דרך סעיפים ייעודיים בספר הליקויים: סעיף 41 לקטיעות בגפיים העליונות — מדורג לפי דרגה ולפי הגפה הדומיננטית/הלא-דומיננטית (אצבעות בודדות, אגודל לבדו, יד שלמה, אמה, זרוע מעל המרפק, קטיעה דו-צדדית); סעיפים 43–44 לקטיעות בגפיים התחתונות — מדורגים לפי גובה הקטיעה: אצבעות רגל, פלנגות, פטרא, קטיעת Pirogoff, קטיעה מתחת לברך (טרנסטיביאלית), קטיעה מעל הברך (טרנספמורלית), קטיעה בירך, ובמצבי קטיעה דו-צדדית. ככל שהקטיעה גבוהה יותר — האחוז גבוה יותר, וקטיעה דו-צדדית מעלה משמעותית. אל סעיפי הקטיעה מצטרפים לעיתים סעיפים נוספים שנכנסים לחישוב משוקלל: כאב פנטום וכאב גדם בסעיפי כאב נוירופתי, מצב נפשי בסעיפים פסיכיאטריים, כאב גב או הגבלה במפרקים סמוכים שמתפתחת לאורך זמן עקב שינוי במכניקת ההליכה. תיעוד אורתופדי, שיקומי, פרוטטי ופסיכיאטרי מסודר הוא הבסיס.
←
גמלת ניידות
הציר החזק ביותר לקטיעות גפיים תחתונות — ולעיתים חזק יותר תפקודית מנכות כללית. קטיעת גפה תחתונה היא ליקוי-ליבה ברשימה הסגורה של הסכם הניידות 1977. ההסכם מציין רמות קטיעה ספציפיות שמזכות אוטומטית: קטיעה מעל הברך (טרנספמורלית) חד-צדדית או דו-צדדית, קטיעה מתחת לברך (טרנסטיביאלית) חד-צדדית או דו-צדדית, קטיעת Pirogoff בכף הרגל, וקטיעת Tarsus דו-צדדית. הוועדה היא של משרד הבריאות (לא של ביטוח לאומי), והיא קובעת אחוז מוגבלות בניידות וסעיף ליקוי. על בסיס ההכרה, ביטוח לאומי משלם בפועל: קצבת ניידות חודשית, הלוואה עומדת לרכישת רכב (חלקה הופך למענק), הלוואה או החזר על אבזור רכב ומתקן הרמה, פטור ממס קנייה ברכב, הנחה באגרת רישוי, ושירותי גרירה ולימוד נהיגה ברכב מאובזר. חשוב מאוד: קטיעות גפיים עליונות אינן מכוסות בהסכם הניידות — ההסכם מבוסס על מגבלת הליכה. למי שעבר קטיעת יד או זרוע — מסלול הניידות אינו רלוונטי, וערוץ נכות כללית הוא הציר.
←
תאונת עבודה
ערוץ מרכזי כאשר הקטיעה היא תוצאה ישירה של אירוע בעבודה — בנייה, מסגרות, חקלאות, תעשייה, חשיפה למכונות חיתוך, נפילה ממקום גבוה בעבודה, או הילכדות בציוד. החלון הסטטוטורי להגשה הוא 12 חודשים מהאירוע. במסלול תאונת עבודה הוועדה הרפואית בוחנת לא רק את הקטיעה עצמה אלא גם פגיעות נלוות (כאב פנטום, פגיעה נפשית פוסט-טראומטית, פגיעות אחרות באותו אירוע), והקצבה לעיתים גבוהה יותר ממסלול נכות כללית באותו אחוז. תיעוד נדרש: דוח אירוע מהמעסיק או מהמשטרה (אם רלוונטי), אישור מעסיק על מסיבות התאונה, סיכומי בית חולים מהתקופה הראשונית, סיכומי שיקום והפרוטטיקאי/ת, סיכומי מעקב כירורגי. גם אם המעסיק אינו משתף פעולה, ניתן להגיש תביעה לביטוח לאומי בנפרד — ההכרה אינה תלויה בחתימת מעסיק. במקרי קטיעה תוך כדי נסיעה לעבודה או ממנה (תאונת דרכים בדרך לעבודה) — לעיתים פתוח גם ערוץ זה.
←
תו נכה
מסלול נפרד שלרוב מתלווה אוטומטית להכרה בהסכם הניידות, אבל ניתן לקבל אותו גם בלי קצבת ניידות. תג נכה מונפק על-ידי רשות הרישוי במשרד התחבורה, ומאפשר חניה בעמדות נכים ופטור מתשלום במקומות מסוימים. במצבי קטיעת גפה תחתונה — תג נכה לרוב אוטומטי. במצבי קטיעת גפה עליונה — תג נכה אפשרי אם הקטיעה משפיעה על נהיגה ועל יציאה מהרכב (לדוגמה: קטיעת זרוע דומיננטית). הבדיקה לתג נכה נעשית במשרד התחבורה על בסיס מסמכים רפואיים בלבד, ללא קשר ישיר להחלטות ביטוח לאומי או משרד הבריאות. במצבי קטיעה דו-צדדית או מעורבות נוספת — לעיתים נפתחים גם ערוצי קצבת שירותים מיוחדים (שר"מ) או סיוע סיעודי.
←
נכות ילד
המסלול לילדים — קטיעה מולדת (Congenital limb deficiency), קטיעה אונקולוגית בילדות (סרקומה של עצם — Osteosarcoma, Ewing's Sarcoma — שדורשת קטיעה כחלק מהטיפול), קטיעה זיהומית או טראומטית בילדות. הזכאות לקצבת ילד נכה היא חודשית עד גיל 18, עם תוספות לפי רמת התלות והגיל. ילדים עם קטיעת גפה תחתונה זכאים לרוב גם להסכם הניידות מגיל 3, עם הליך ועדה ייעודי לילדים. עם המעבר לגיל 18 התיק עובר למסלולי המבוגרים — נכות כללית והסכם ניידות — והתיק הילדי המסודר הוא הבסיס לתיק המבוגר. שיקום פרוטטי בילדות הוא מורכב יותר בשל גדילה (החלפת פרוטזות לפי גדילה — כל שנה-שנתיים בשלב הצעיר, יותר בהמשך), וקיימים מרכזי שיקום מתמחים — בית לוינשטיין, רעות-מסילות, מחלקות שיקום בבתי חולים גדולים (שיבא, איכילוב, הדסה, רמב"ם, סורוקה).
←

מסמכים שיכולים לעזור

סיכומי האירוע / הניתוח הראשוני — סיכום אשפוז מבית החולים שביצע את הקטיעה (פרוטוקול ניתוח, רמת הקטיעה, אינדיקציה — טראומטית, וסקולרית, אונקולוגית, זיהומית, מולדת), סיבוכים בתקופה הראשונית, מצב הגדם בסיום האשפוז, וסיכום סופי. במצבי קטיעה אונקולוגית — דוח פתולוגיה ופרוטוקול אונקולוגי משלים. במצבי קטיעה טראומטית — דוח אירוע, סיכום חדר ניתוח דחוף, וסיכומי שלבי שיקום מוקדמים.
סיכומי שיקום מסודרים מבית לוינשטיין, רעות-מסילות, או מחלקת שיקום בבית חולים גדול (שיבא, איכילוב, הדסה, רמב"ם, סורוקה ואחרים). סיכומי השיקום כוללים: הערכה תפקודית התחלתית, יעדים שיקומיים, פיזיותרפיה ועקרונות שינוע, ריפוי בעיסוק (במיוחד בקטיעת גפה עליונה), הסתגלות לפרוטזה, אימון הליכה (Gait Training), הערכה פסיכולוגית-שיקומית, וסיכום סופי של היעדים שהושגו. מסלול שיקומי מסודר הוא מרכיב מרכזי בכל המסלולים הזכויותיים — נכות כללית, הסכם הניידות, תאונת עבודה ופוליסות פרטיות.
סיכומי הפרוטטיקאי/ת — מי שמרכיב/ה ומאמן/ת את המשתמש/ת בפרוטזה. הסיכומים כוללים: סוג הפרוטזה (מכנית, מיקרו-מעבד בגפה תחתונה, מיופלקטרית בגפה עליונה — בלי שמות מסחריים בתיק הזכויות), התאמת השקע (Socket), היסטוריה של החלפות פרוטזה, שעות שימוש יומיות בפועל, בעיות בגדם (פצעי לחץ, היפראלגזיה, אזורים בעייתיים), והאם המשתמש/ת אכן בוחר/ת להשתמש בפרוטזה או לא. תיעוד פרוטטי מסודר משלים את התיק הרפואי.
תיעוד כאב פנטום וכאב גדם — סיכומים אצל מומחה/ית כאב, נוירולוג/ית כאב, או רופא/ת שיקום בנושא כאב. תיעוד מאפיין את הכאב (מיקום, אופי, תדירות, עוצמה לפי VAS — Visual Analogue Scale), היסטוריה טיפולית לפי קבוצות תרופתיות (מודולטורים של כאב נוירופתי, תרופות אנטי-דלקתיות, התערבויות לא תרופתיות כמו מראה-טיפול / Mirror Therapy, TENS, חסימות עצב), והשפעה תפקודית של הכאב. ההצבעה על כאב פנטום פעיל ומגביל בתיעוד רציף מעלה משמעותית את החישוב המשוקלל.
תיעוד פסיכיאטרי / פסיכולוגי — סיכומים אצל פסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית קליני/ת לאחר הקטיעה. במצבי קטיעה טראומטית — תיעוד PTSD לפי DSM-5 הוא מהותי. במצבים כללים — תיעוד דיכאון לאחר קטיעה, חרדה, הפרעת התאמה, הפרעת שינה. תיעוד מסודר נכנס לסעיפים פסיכיאטריים בספר הליקויים ומשנה את החישוב המשוקלל. במצבי קטיעה צבאית או מקטיעה בפעולת איבה — תיעוד פוסט-טראומה מתגבר את הציר של חוק הנכים או חוק נפגעי פעולות איבה.
מסמכים ייעודיים למסלול הספציפי — לתאונת עבודה: דוח אירוע, אישור מעסיק, חוות דעת רפואית-תעסוקתית, סיכומי בית חולים מהאשפוז הראשוני, סיכומי שיקום ופרוטטיקאי/ת. לחוק הנכים (צה"ל / כוחות הביטחון): סיכומי אגף שיקום נכים במשרד הביטחון, פנייה מהיחידה ואישור פציעה, מסמכי ועדה רפואית של אגף השיקום. לחוק נפגעי פעולות איבה: אישור הכרה בנפגע פעולת איבה, סיכומי בית חולים, סיכומי שיקום בבית הלוחם או במרכז שיקום אחר. לאוכלוסיית כלי דם / וסקולרית: סיכומי כירורג/ית כלי דם, בדיקות דופלר/אנגיוגרפיה, סיכומי אנדוקרינולוג/ית (סוכרת), ופרוטוקול הטיפול הוסקולרי שקדם לקטיעה.

מתי כדאי לבדוק זכאות?

מיד אחרי הקטיעה — אין שום סיבה לחכות. במצב טראומטי, וסקולרי, אונקולוגי או זיהומי שגרם לקטיעה, התיק הזכויותי נפתח במקביל לשיקום הראשוני. במצב טראומטי — חלון 12 חודשים של תאונת עבודה לוחץ; במצב כללי — הקצבאות חודשיות, וכל חודש איחור הוא חודש קצבה אבוד. במקרי קטיעה מתוכננת (אונקולוגית, כירורגית במצב כרוני) — לעיתים אפשר להכין את התיק עוד לפני הניתוח. ההכרה במסלולים השונים אינה מותנית בסיום השיקום — היא יכולה להתחיל בשלב מוקדם.
אחרי שיקום ראשוני וכינון פרוטזה (אם המסלול הפרוטטי נבחר) — ולוודא שיש סיכומי שיקום מסודרים, סיכומי פרוטטיקאי/ת, ותיעוד הליכה בפועל עם פרוטזה. השלב הזה לרוב נופל 3–6 חודשים אחרי הקטיעה. אם אתם בוחרים שלא להשתמש בפרוטזה — לוודא שהבחירה מתועדת בסיכום שיקום, ושיש תיעוד תפקודי של ההסתדרות עם כיסא גלגלים, קביים, וקרושת. הבחירה אינה משפיעה לרעה על הזכאות — אבל היא מצריכה תיעוד פרטני.
כאשר מצטרף מרכיב נפשי מתועד — דיכאון לאחר קטיעה, חרדה, PTSD (במיוחד בקטיעה טראומטית), הפרעת שינה — לעדכן את התיק הזכויותי. תיעוד אצל פסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית קליני/ת נכנס לחישוב המשוקלל ולעיתים זה השלב שמרים את התיק מעל סף הקצבה או הפטור ממס. במצבי קטיעה צבאית / פעולת איבה — תיעוד פוסט-טראומה מהותי במיוחד לזכויות באגף השיקום של משרד הביטחון.
כאשר מתפתח כאב פנטום מגביל או כאב גדם כרוני — לתעד אצל מומחה/ית כאב או נוירולוג/ית כאב. ההכרה הזכויותית בכאב פנטום אינה אוטומטית — היא דורשת תיעוד רציף ומפורט של אופי הכאב, תדירותו, ההשפעה התפקודית, וההיסטוריה הטיפולית. כאב פנטום מתועד היטב נכנס לסעיפי כאב נוירופתי בנוסף לסעיפי הקטיעה עצמם, ומעלה את החישוב המשוקלל.
בקטיעת גפה עליונה — בדיקה מקבילה של נכות כללית (סעיף 41) ושל מסלולי פרטיים (פוליסת אובדן כושר עבודה — במיוחד אם המקצוע דורש שימוש ביד הדומיננטית) ושל פוליסות מחלות קשות / נכות מתאונה. תג נכה אפשרי גם בקטיעת גפה עליונה אם הקטיעה משפיעה על נהיגה ועל יציאה מהרכב. הסכם הניידות אינו רלוונטי לקטיעות יד.

שאלות נפוצות

יש ארבעה מסלולים מקבילים — נכות כללית, גמלת ניידות, נפגעי עבודה, וחוק הנכים / נפגעי פעולות איבה. אפשר לקבל מכולם?

התשובה הקצרה: לא כולם מצטברים אחד על השני. הציר המרכזי לקטיעת גפה כתוצאה מאירוע אזרחי (תאונת דרכים, תאונה ביתית, מחלת כלי דם, מחלה אונקולוגית, מצב מולד) הוא נכות כללית בביטוח לאומי. אליו מצטרפים במקביל הסכם הניידות (במשרד הבריאות, לקטיעות גפה תחתונה ברשימה הסגורה) ותג נכה (משרד התחבורה) — אלה ערוצים מקבילים שאינם מתנגשים עם נכות כללית, ולעיתים מצטרפים גם קצבת שירותים מיוחדים או פטור ממס הכנסה לפי החישוב המשוקלל. מסלול נפגעי עבודה — רלוונטי כאשר הקטיעה אירעה בעבודה, ומחליף את נכות כללית באותו הסעיף (לא מתווסף — אדם אינו מקבל בו זמנית נכות כללית ונפגעי עבודה לאותה פגיעה, ובוחרים את המסלול הכלכלי הטוב יותר). מסלול חוק הנכים (לנכי צה"ל וכוחות הביטחון) או חוק נפגעי פעולות איבה (לאזרחים שנפגעו בפעולת טרור) — אלה מסלולים נפרדים לחלוטין, מוצאים מנכות כללית, ויש בהם רשת זכויות עצמאית ורחבה דרך אגף השיקום של משרד הביטחון, כולל בית הלוחם בארבעה סניפים פעילים (תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע — עם סניף אשדוד בתכנון). הבדיקה — באיזה מסלול אתם מתקדמים — היא ההחלטה החשובה ביותר בתחילת התיק.

איך רמת הקטיעה (מתחת לברך, מעל הברך, אצבעות וכו') משפיעה על האחוז ועל הזכאות?

המבנה הוא היררכי: ככל שהקטיעה גבוהה יותר, האחוז המוכר גבוה יותר. בגפיים תחתונות (סעיפים 43–44 בספר הליקויים): אצבעות רגל בודדות — אחוזים נמוכים יחסית; פלנגות וקטיעה בכף רגל — אחוזים בינוניים; קטיעת Pirogoff — מעט גבוה יותר; קטיעה מתחת לברך (טרנסטיביאלית) — אחוז משמעותי; קטיעה מעל הברך (טרנספמורלית) — אחוז גבוה יותר; קטיעה בירך — האחוז הגבוה ביותר בגפה תחתונה אחת; קטיעה דו-צדדית — האחוז גבוה משמעותית מסכום של שתי קטיעות חד-צדדיות, ובמצבי קטיעה דו-צדדית גבוהה (שתיהן מעל הברך) האחוז נע לכיוון 100% גם בלי משוקלל. בגפיים עליונות (סעיף 41): אצבעות בודדות — אחוזים נמוכים, אגודל יש לו מעמד מיוחד (קריטי לתפקוד יד); קטיעה בכף יד (transcarpal) — אחוז משמעותי; קטיעה באמה (transradial) — אחוז גבוה יותר; קטיעה מעל המרפק או קטיעת כתף — אחוזים גבוהים, וכאן הגפה הדומיננטית/הלא-דומיננטית משנה את האחוז. בנוסף — סעיפים נלווים (כאב פנטום, פגיעה נוירולוגית, מצב נפשי) מוסיפים לחישוב המשוקלל. שימו לב: רמת הקטיעה היא החלטה רפואית בלעדית של הצוות הכירורגי בשעת הניתוח, בהתבסס על שיקולים רפואיים — היא אינה אמורה להיקבע על-ידי שיקולי זכויות.

מה זה כאב פנטום (Phantom Limb Pain) ומה החוק ההכרה שלו?

כאב פנטום הוא תופעה רפואית מוכרת ושכיחה: כאב בגפה שאינה קיימת עוד. 60%–80% מהאנשים שעברו קטיעה מדווחים על תחושות פנטום (תחושה של נוכחות הגפה, תחושת מיקום שלה במרחב, תנועות מדומות), וחלק משמעותי מדווח על כאב פנטום ממש — כאב בעוצמה משתנה, ממקור מערכת העצבים המרכזית והפריפרית, שלא 'נמצא בראש' במובן הפסיכולוגי אלא במובן הנוירולוגי הקליני המתועד. כאב פנטום יכול להופיע מיד אחרי הקטיעה ולחלוף, להופיע ולחזור עם תקופות שקטות, להפוך לכרוני, או להתפתח אחרי שנים. בתיק הזכויות הוא נכנס בנפרד מסעיפי הקטיעה עצמם — בסעיפי כאב נוירופתי או פגיעה עצבית — ומשנה את החישוב המשוקלל. תיעוד נדרש: סיכומי מומחה/ית כאב או נוירולוג/ית כאב, אפיון הכאב (מיקום, אופי, תדירות, עוצמה לפי VAS), היסטוריה טיפולית (מודולטורים של כאב נוירופתי, התערבויות לא תרופתיות), והשפעה תפקודית. הצעד הבא — עמותת קטועי הגפיים האזרחית — ומרפאות הכאב במרכזים הרפואיים הגדולים מהוות מקור מידע ותמיכה, ולעיתים גם נקודת התחלה להפניה למומחה/ית כאב.

הקטיעה שלי הייתה תוצאה של סיבוך כלי דם בסוכרת. האם זה משפיע על ההכרה?

לא בדרך שאתם אולי חוששים. מסלול ההכרה זהה למסלול הקטיעה הטראומטית — סעיפים 43–44 בספר הליקויים לקטיעת גפה תחתונה, הסכם הניידות 1977 לפי רמת הקטיעה, ותג נכה. הדבר היחיד שאינו רלוונטי הוא ערוץ תאונת עבודה (אלא אם כן הסוכרת עצמה הוכרה כמחלת מקצוע, מה שקורה רק במקרים נדירים מאוד של חשיפה תעסוקתית ספציפית). לא מקובל עלינו — ולא נכון רפואית — להציג קטיעה וסקולרית כתוצאה של 'אשמת המטופל/ת בסוכרת'. סוכרת היא מחלה מורכבת, רב-גורמית (גנטיקה, סביבה, גישה לטיפול, מצב סוציו-אקונומי, נגישות לתזונה איכותית), והסיבוכים הוסקולריים שלה הם תוצאה רפואית אובייקטיבית — לא 'עונש'. הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי בוחנת את הקטיעה לפי רמתה ולפי השפעתה התפקודית, ולא לפי הסיבה שהובילה אליה. במסלול נכות כללית מצטרפים לסעיפי הקטיעה גם הסעיפים הנלווים שמתאימים — אנדוקרינולוגיה (סעיף 4 — סוכרת לפי הסיבוכים), נוירופתיה היקפית (סעיף 76), רטינופתיה ופגיעה בעיניים (סעיף 52) במידת הצורך, ומחלת כלי דם פריפרית (סעיף 23). חישוב משוקלל של כל המעגל הזה לעיתים חוצה את סף 90% המזכה בפטור ממס הכנסה.

אני נכה צה"ל / נפגע/ת פעולת איבה. איפה זה שונה?

אתם במסלול נפרד לחלוטין — מסלול חוק הנכים (לנכי צה"ל וכוחות הביטחון) או חוק נפגעי פעולות איבה (לנפגעי טרור אזרחיים). שני המסלולים האלה מנוהלים על-ידי אגף השיקום של משרד הביטחון (לנפגעי איבה — באמצעות הרשות לזכויות נפגעי פעולות איבה), ולא על-ידי ביטוח לאומי. מערכת הזכויות שונה משמעותית: אחוזי נכות לפי תקנות ייחודיות (לא ספר הליקויים של ביטוח לאומי), קצבה חודשית מאגף השיקום, סל זכויות שכולל בית הלוחם (כיום ארבעה סניפים פעילים: תל אביב — הסניף הראשון, חיפה, ירושלים, באר שבע — עם סניף אשדוד בתכנון), שיקום מקצועי, סיוע בדיור ובניידות, פסיכותרפיה ייעודית, וקהילה תומכת. במצבי קטיעה — הזכויות מקיפות במיוחד: פרוטזה במימון אגף השיקום, ליווי פרוטטי ושיקומי בבית הלוחם, ספורט נכים (לרבות הכנה לפראלימפיאדה דרך ההתאחדות הישראלית לספורט נכים), והיבטים נוספים. ההנחיה הראשונה: לפנות לאגף השיקום במשרד הביטחון, לבית הלוחם הקרוב, ולוודא שהתיק נפתח במסלול הנכון — לא בנכות כללית של ביטוח לאומי, שאינה רלוונטית עבורכם. אנשי מקצוע באגף השיקום ועובדים סוציאליים בבית הלוחם מלווים את הפתיחה הזו.

איפה אפשר לקבל מידע, ליווי, ותמיכה רב-מקצועית מעבר לזכויות הביטוח הלאומי?

בארץ פועלות מספר מסגרות שכדאי להכיר. לאוכלוסייה האזרחית — עמותת 'הצעד הבא' (thenextstep.org.il) נוסדה ב-2015 והיא הקהילה המרכזית לקטועי גפיים אזרחיים בארץ: היא מפעילה קו פתוח 1-700-554-700, פעילויות חברתיות, מנטורינג של קטועים ותיקים עם חדשים, פעילויות ספורט (טריאתלון, רכיבה, סקי, צניחה), והפניה לפרוטטיקאים מומלצים. לאוכלוסיית נכי צה"ל וכוחות הביטחון, ולנפגעי פעולות איבה — בית הלוחם (4 סניפים פעילים: תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע — עם סניף אשדוד בתכנון) פועל באחריות אגף השיקום של משרד הביטחון: שיקום, פסיכותרפיה, ספורט, ופעילויות קהילה ייעודיות. במסלול שיקומי — בית לוינשטיין (רעננה) ובית רעות-מסילות הם המרכזים השיקומיים המתמחים בארץ, ובנוסף מחלקות שיקום פעילות בבתי החולים הגדולים (שיבא בתל השומר, איכילוב בתל אביב, הדסה עין כרם בירושלים, רמב"ם בחיפה, סורוקה בבאר שבע). מבחינת ספורט — ההתאחדות הישראלית לספורט נכים מפעילה מסלולים אישיים והכנה לתחרויות בינלאומיות כולל פראלימפיאדה. סל הבריאות מכסה היום פרוטזה בסיסית, ואת ההשלמה (פרוטזות מתקדמות, פרוטזה ספורט, מתקנים נוספים) לרוב מממנים ביטוחי בריאות פרטיים, ביטוח משלים בקופת החולים, או הסדרי תרומה. הכרת המסגרות האלה מוקדם — עוד בשלב האשפוז או מיד אחרי השחרור — חוסכת זמן ופותחת רשת תמיכה מקצועית וקהילתית.

רוצים לבדוק זכאות עם קטיעת גפה?

תענו על כמה שאלות, נסקור איתכם מסמכים אם יש, ונחזור עם כיוון ראשוני.

בדיקת זכאות אונליין

קשור גם

חשוב: השירות אינו מחליף ייעוץ רפואי, משפטי או החלטה של גוף רשמי. הזכאות הסופית נקבעת על ידי הגופים הרשמיים (ביטוח לאומי, רשות המסים, חברות ביטוח) ולא ניתן להבטיח תוצאות.